תנ"ך על הפרק - יואל א - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

יואל א

515 / 929
היום

הפרק

דְּבַר־יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֔ה אֶל־יוֹאֵ֖ל בֶּן־פְּתוּאֵֽל׃שִׁמְעוּ־זֹאת֙ הַזְּקֵנִ֔ים וְהַֽאֲזִ֔ינוּ כֹּ֖ל יוֹשְׁבֵ֣י הָאָ֑רֶץ הֶהָ֤יְתָה זֹּאת֙ בִּֽימֵיכֶ֔ם וְאִ֖ם בִּימֵ֥י אֲבֹֽתֵיכֶֽם׃עָלֶ֖יהָ לִבְנֵיכֶ֣ם סַפֵּ֑רוּ וּבְנֵיכֶם֙ לִבְנֵיהֶ֔ם וּבְנֵיהֶ֖ם לְד֥וֹר אַחֵֽר׃יֶ֤תֶר הַגָּזָם֙ אָכַ֣ל הָֽאַרְבֶּ֔ה וְיֶ֥תֶר הָאַרְבֶּ֖ה אָכַ֣ל הַיָּ֑לֶק וְיֶ֣תֶר הַיֶּ֔לֶק אָכַ֖ל הֶחָסִֽיל׃הָקִ֤יצוּ שִׁכּוֹרִים֙ וּבְכ֔וּ וְהֵילִ֖לוּ כָּל־שֹׁ֣תֵי יָ֑יִן עַל־עָסִ֕יס כִּ֥י נִכְרַ֖ת מִפִּיכֶֽם׃כִּֽי־גוֹי֙ עָלָ֣ה עַל־אַרְצִ֔י עָצ֖וּם וְאֵ֣ין מִסְפָּ֑ר שִׁנָּיו֙ שִׁנֵּ֣י אַרְיֵ֔ה וּֽמְתַלְּע֥וֹת לָבִ֖יא לֽוֹ׃שָׂ֤ם גַּפְנִי֙ לְשַׁמָּ֔ה וּתְאֵנָתִ֖י לִקְצָפָ֑ה חָשֹׂ֤ף חֲשָׂפָהּ֙ וְהִשְׁלִ֔יךְ הִלְבִּ֖ינוּ שָׂרִיגֶֽיהָ׃אֱלִ֕י כִּבְתוּלָ֥ה חֲגֻֽרַת־שַׂ֖ק עַל־בַּ֥עַל נְעוּרֶֽיהָ׃הָכְרַ֥ת מִנְחָ֛ה וָנֶ֖סֶךְ מִבֵּ֣ית יְהוָ֑ה אָֽבְלוּ֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים מְשָׁרְתֵ֖י יְהוָֽה׃שֻׁדַּ֣ד שָׂדֶ֔ה אָבְלָ֖ה אֲדָמָ֑ה כִּ֚י שֻׁדַּ֣ד דָּגָ֔ן הוֹבִ֥ישׁ תִּיר֖וֹשׁ אֻמְלַ֥ל יִצְהָֽר׃הֹבִ֣ישׁוּ אִכָּרִ֗ים הֵילִ֙ילוּ֙ כֹּֽרְמִ֔ים עַל־חִטָּ֖ה וְעַל־שְׂעֹרָ֑ה כִּ֥י אָבַ֖ד קְצִ֥יר שָׂדֶֽה׃הַגֶּ֣פֶן הוֹבִ֔ישָׁה וְהַתְּאֵנָ֖ה אֻמְלָ֑לָה רִמּ֞וֹן גַּם־תָּמָ֣ר וְתַפּ֗וּחַ כָּל־עֲצֵ֤י הַשָּׂדֶה֙ יָבֵ֔שׁוּ כִּֽי־הֹבִ֥ישׁ שָׂשׂ֖וֹן מִן־בְּנֵ֥י אָדָֽם׃חִגְר֨וּ וְסִפְד֜וּ הַכֹּהֲנִ֗ים הֵילִ֙ילוּ֙ מְשָׁרְתֵ֣י מִזְבֵּ֔חַ בֹּ֚אוּ לִ֣ינוּ בַשַּׂקִּ֔ים מְשָׁרְתֵ֖י אֱלֹהָ֑י כִּ֥י נִמְנַ֛ע מִבֵּ֥ית אֱלֹהֵיכֶ֖ם מִנְחָ֥ה וָנָֽסֶךְ׃קַדְּשׁוּ־צוֹם֙ קִרְא֣וּ עֲצָרָ֔ה אִסְפ֣וּ זְקֵנִ֗ים כֹּ֚ל יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ בֵּ֖ית יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְזַעֲק֖וּ אֶל־יְהוָֽה׃אֲהָ֖הּ לַיּ֑וֹם כִּ֤י קָרוֹב֙ י֣וֹם יְהוָ֔ה וּכְשֹׁ֖ד מִשַׁדַּ֥י יָבֽוֹא׃הֲל֛וֹא נֶ֥גֶד עֵינֵ֖ינוּ אֹ֣כֶל נִכְרָ֑ת מִבֵּ֥ית אֱלֹהֵ֖ינוּ שִׂמְחָ֥ה וָגִֽיל׃עָבְשׁ֣וּ פְרֻד֗וֹת תַּ֚חַת מֶגְרְפֹ֣תֵיהֶ֔ם נָשַׁ֙מּוּ֙ אֹֽצָר֔וֹת נֶהֶרְס֖וּ מַמְּגֻר֑וֹת כִּ֥י הֹבִ֖ישׁ דָּגָֽן׃מַה־נֶּאֶנְחָ֣ה בְהֵמָ֗ה נָבֹ֙כוּ֙ עֶדְרֵ֣י בָקָ֔ר כִּ֛י אֵ֥ין מִרְעֶ֖ה לָהֶ֑ם גַּם־עֶדְרֵ֥י הַצֹּ֖אן נֶאְשָֽׁמוּ׃אֵלֶ֥יךָ יְהוָ֖ה אֶקְרָ֑א כִּ֣י אֵ֗שׁ אָֽכְלָה֙ נְא֣וֹת מִדְבָּ֔ר וְלֶ֣הָבָ֔ה לִהֲטָ֖ה כָּל־עֲצֵ֥י הַשָּׂדֶֽה׃גַּם־בַּהֲמ֥וֹת שָׂדֶ֖ה תַּעֲר֣וֹג אֵלֶ֑יךָ כִּ֤י יָֽבְשׁוּ֙ אֲפִ֣יקֵי מָ֔יִם וְאֵ֕שׁ אָכְלָ֖ה נְא֥וֹת הַמִּדְבָּֽר׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
אין לנו דרך לדעת דורו ולפי הפשט איננו בן שמואל. ודע, כי כל נביא שיזכיר שם אביו היה נכבד ואם היה אבי אביו נכבד, יזכיר שניהם, כמו: צפניה בן כושי בן גדליה בן אמריה בן חזקיה עד שהגיע אל הנכבד שהוא חזקיה המלך.שמעו - זה הנביא התנבא על הארבה שיבוא להשחית את הארץ, ובימי משה היה מין ארבה לבדו ועתה עם הארבה גזם וילק וחסיל ואלה ג' מינים אסורין ואמר לזקנים, בעבור ההיתה כזאת.עליה - מזה הפסוק נשמע, כי הדור איננו מספר ידוע.יתר הגזם - בא תחילה. אמר יפת: כי גזם כמו גוזז והמ"ם כמו חנם ריקם וילק שילוק בלשונו תרגם כורת וחסיל כמו יחסלנו.הקיצו - פועל עומד ולא ימצא זה הטעם יוצא. עסיס - מגזרת ועסותם רשעים כי ידרכוהו ברגל:שם - דבר הנגזר להיות ידבר בלשון עבר. לקצפה - כמו קצף על פני מים שאין בו ממש. חשוף חשפה - שקלפה. הלבינו - פועל עומד כמו הקיץ.אלי - אמרי אללי לי. ויפת אמר: כי האל"ף תחת ה"א כמו הילילי. ולא דיבר נכונה, ואילו היה אומר כי האל"ף תחת יו"ד יללה, גם הוא נכון והנביא אומר לאדמה אלי, או לנפשו כבתולה שמת בעל נעוריה, בימי שמחתה.הכרת - כדרך: כי מי נדה לא זורק עליו. והטעם שיאמר לשכורים איך תמצאו אתם יין והנה הכרת מנחה ונסך, שהוא חיוב הציבור והזכיר המנחה, בעבור כי שדד דגן גם הנסוך, אם לא ימצא מעכב.אבלה אדמה - הטעם אבלו יושביה.הובישו - אכר תואר והאל"ף שורש ואין כמשקלו.הגפן הובישה - דרך משל וכן הוביש ששון.חגרו - שק, והטעם אין לכם במה תתרצו אליו להקריב עולות, כי עולת התמיד אין לכם.קדשו - כמו הכינו. עצרה - שלא יעשה אדם מלאכה. ויפת אמר: קהלת, כמו עצרת בוגדים.אספו - אתם זקנים. כל יושבי - ארץ ישראל. בית ה' - בחסרון מלת אל.אהה - מלת זו תאמר בדרך פחד. ויפת אמר: כי האל"ף נוסף. וכשוד - הטעם: מי יוכל להמלט משוד שיבא מהשם?! והנגיד ז"ל אמר: כי שוד תואר כמו: עלי לבי דוי רק אמר כי היו"ד תחת אות הכפל, כמו: דליו שוקים מפסח והטעם מתגבר ומנצח על כן אמר: כי במקום הזה איננו שם הנכבד וככה כקול מים רבים כקול שדי וככה: והיה שדי בצריך תקיף והעד: וכסף תועפות לך וכתיב: ושית על עפר בצר. ויפה אמר.הלא, נכרת - ישרת בעבור אחר נכרת שמחה וגיל, בעבור היין המשמח אלהים והאנשים.עבשו - אין לו חבר. אמר רבי מרינוס: התעפשו פרודות הם גרגרי החטה והשעורה הזרועים, שהם תחת מגרפותיהם. והטעם העפר וככה יפרש או באגרוף והאל"ף נוסף. נהרסו ממגורות - מקומות חכורים לדגן, כמו אוצרות, כמו על דגן ותירוש יתגוררו והמלה זרה לתוספת שני ממי"ן.מה, נבוכו - כמו: נבוכים, כי השורק בא תחת חולם נבוכו על משקל נכונו ללצים שפטים. נאשמו - כמו: תאשם שומרון.אליך - דברי הנביא כי יספר שהיתה שנת בצורות וזהו אכלה נאות כמו נות רועים. ורבי משה הכהן אמר: כי הטעם כמו על עצי השדה אשר שם צפרים יקננו. ויפת אמר: כאילו אכלה אש. ונכון היה לולי, כי יבשו אפיקי מים.גם - דרך משל, כי עצי השדה צועקים. גם בהמות, תערג - כל אחת ואחת כדרך: בנות צעדה. כי יבשו אפיקי מים - המקומות ששם מים רבים עמוקים, כי אין להם מים לשתות.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך